בסעודת ה"הילולא" לכבוד הבבא סאלי, בהשתתפות נכדו הרב מנחם אדרעי, בנו של ר' ישר אדרעי, חתנו של הבבא סאלי. סיפר נכדו את הסיפור הבא, על הקשר המיוחד בין הרבי והבבא סאלי:
רב קהילה מפורסם, שאינו נמנה על חסידי חב"ד, כתב בעצת ידידו מכתב לרבי, אחרי שנים ארוכות שהוא ורעייתו לא נפקדו בפרי בטן. הרבי השיב לו שעליו לדייק בשמירת הלכות, ובכך תבוא הישועה שלו. אותו רב מפורסם, מורה הלכה ברבים ומנהיג עדה בישראל, נפגע מכך, שהוא מקבל כזאת 'הערה' מהרבי להתחזק, בעוד שהוא עצמו מורה הלכה ברבים.
באותו שבוע, דרש אותו רב בבית הכנסת, ושיתף את הציבור בתחושותיו, מכך שנפגע שעליו "לדייק בלימוד הלכות", והרי הוא עצמו מורה הוראה לרבים…
לאחר שמצבו לא השתנה והישועה בוששה להגיע, ייעצו לו להגיע ל'בבא סאלי' בנתיבות, אולי משם תבוא הישועה. מיד כשנכנס, אמר לו הבבא סאלי באותה הלשון בדיוק, שכתב לו הרבי במענה על מכתבו: "כבודו צריך לדייק בלימוד הלכות ומזה תבוא לו הישועה". הרב נדהם והשתומם, ושאל את הבבא סאלי, "יש לך קשר עם הרבי?…"
הבבא סאלי השיב לאותו רב: "את הרבי אני מכיר, ויש לי איתו קשר נפשי". הבבא סאלי הוסיף ואמר לו: "הרבי לא דיבר איתי בעניין שלך, ואם הוא ואני אומרים לך – בוודאי אתה צריך לעשות כן. ויתר על כן: אם דיברת עליו ברבים – תכתוב לרבי בקשת מחילה ותתנצל".
מיודעינו הרב מיהר לעשות כן, וכתב לרבי בבקשו מחילה. הרבי ענה לו שבעניין התשובה אנו למדים שתשובת המשקל היא בהתאם למה שנעשה. ואכן הרב דרש בבית הכנסת, סיפר בפני הקהל את השתלשלות העניינים עם הרבי והבבא סאלי, וביקש מחילה ברבים.
ואכן, הוא ורעייתו נפקדו, ולא רק בילד אחד…
•
סיפור נוסף על הקשר של הבבא סאלי עם חב"ד, סיפר הרב אברהם בליקשטיין, אחד מצאציו (הסיפור פורסם באתר "כיכר השבת"):
פעם שמעתי סיפור מלפני כמה שנים שבבא סאלי הגיע לצרפת. הייתה ישיבה של חב"ד בצרפת, שם היה מוצא את שלוות הנפש בנסיעותיו לחו"ל, ובפרט בשל היותה מרוחקת.
וסיפרו, שפעם אחת כשהגיע לישיבה, בבא סאלי היה כבר בן שבעים וארבע, והגיע מנסיעה ארוכה ממרוקו לצרפת. עם הגעתו, מיד התמקם בחדרו הקבוע שהיו מכינים לו מראש. מתוך סקרנות גדולה למעשיו ולפועלו של הצדיק, החליטו הבחורים להעמיד שומר לפי תור מול הדלת. אותם ה"שומרים" היו מסתכלים דרך חור המנעול במהלך הלילות בהם שהה הבבא סאלי בחדרו בישיבה.
המחזה שנגלה אליהם לא נמחק מזיכרונם, כיצד יהודי זקן בא בימים, נוטש את המיטה המוצעת ומניח מחצלת על רצפת החדר. על הרצפה היה מתיישב ללמוד מתורת הנסתר אחרי עשר שעות של נסיעה רצופה. הבבא סאלי היה אז בן שבעים וארבע, ולמרות טורח הדרך והנסיעה הארוכה למד תורה ביגיעה תוך מיעוט הנאות ובקדושה נוראה. במשך שבע שעות רצוף, משמונה בערב עד שלוש בבוקר.
בשלוש בבוקר עוד היה מדפדף ולומד, עד שלפנות בוקר הגיע לעמודים האחרונים, וראו כיצד מנשק הוא את הספר עם סיומו, ומכין עצמו לקראת טבילה במקווה. ה"שומר" התורן שעמד ליד החור של המנעול כבר התעייף ומדי פעם נרדם וביקש שיחליפו אותו. אותם ה"שומרים" סיפרו שלא ראו אותו מרים את העיניים מהספר, במשך שעות רצופות.
זה היה בבא סאלי, בגיל שבעים וארבע, אחרי עשר שעות נסיעה, יושב ולומד שבע שעות רצוף עד שגומר את הספר, ואז קם ו… "וייטער" הולכים למקוה להתכונן לתפילת שחרית.
