הרב זלמן-אריה הילזנרד, בהקדמה לספרו ’צמאה נפשי’, מספר:
כשעזבתי את משרתי הרבנית לטובת המגזר הפרטי, החלטתי להדפיס מדי פעם בפעם מסר תורני קצר על גלויה, ולהוסיפה לדואר הנשלח מהחברה. הוספתי גם את הרבי מליובאוויטש לרשימת הדיוור שלי.
כעבור זמן-מה הפסקתי להפיץ את הגלויה, וכאן קרה דבר מופלא: מזכירו של הרבי התקשר אליי, ושאל בשמו של הרבי מדוע הגלויה עם המסר הרוחני אינה מופיעה עוד.
אפילו היום, כשאני חושב על כך, אני מוצא את הדבר בלתי-נתפס. בתוך כל אלפי המכתבים שקיבל, עם כל האחריות הכרוכה בהנחיית שלוחיו ברחבי תבל, הרבי בכל-זאת הבחין שהגלויה שלי חסרה, וגזל מזמנו היקר כדי להזכיר לי את הצורך להוסיף ולשגרה.
