התחפושת של החיים

אנשים נפגשים האחד עם השני, מחייכים מאוזן לאוזן ומשדרים עסקים כרגיל. כל הדינאמיקה מתחילה להיווצר רק כשהם כבר לא אחד מול השני. או אז השחקנים מסירים מעל פניהם את המסכות ומתגלים הפרצופים האמיתיים, פנים המביעות תסכול או כעס אימים. מה כבר עשיתי שהייתי חייב לבזבז חמישים דקות על שיחה עם צנון יבש זה . . . כל הסופרלטיבים שבעולם מרוקנים בבת אחת ממקור הברכות על ראש האומלל שבמקרה דנן כלל אינו מודע לאומללותו. אמר מי שאמר כי כל העולם הוא במה ואנו השחקנים . . .

ישנם כאלה הטועים ומתקשים לבצע הפרדה בין המשחק ובין המציאות, הם פשוט שוכחים להסיר מעליהם את גלימת התחפושת אותה הם עטו עליהם, הם מצויים כל העת במשחק. כך הדבר בהתנהלותם בחיי היום יום, הן בניהול הבית והן בחינוך הילדים. דבר זה נובע מאי העמדת גבולות ברורים בשנות הילדות שלהם.

על פורים נאמר ' חייב איניש לבסומי בפוריא' , אנשים אלה מבוסמים מניצחונות קטנים הנתפסים בעיניהם לפחות כניהולו של כל העולם. הם מרחפים על גבי ענני הניצחון כל העת. הם משוכנעים כי כל אמירה שלהם הינה אמירה קולעת ורק השני הוא זה הנראה ונשמע מגוחך. הם בוודאי מצטיירים בעיני כולם כמושלמים.

הקושי העיקרי עם דמויות אלה הינו ברגע בו מסירים מהם את התחפושת. רגע ההברקה בדבר האפשרות שהחיים בכל זאת מתנהלים על פי קודים שונים מאלה שהם סיגלו לעצמם. עולמם חרב עליהם, אין הם מבינים כלל כיצד העולם התקיים עד עתה ובכלל כיצד הוא יוכל להמשיך הלאה . . .

ראשיתה של עונת התחפושות מביאה אותנו אל הצורך להתחקות אחר שורשיה.

כל הורה אוהב לחפש בילדיו את הטוב ביותר, אדם קרוב אצל עצמו. אולם לעיתים מרוב ראיית הטוב נעלמת מעינינו העשייה הבלתי חיובית, עשייה המעצימה את עובי דפנות הבועה בה מצויים ילדינו. נוח להם להתעטף במעטה מגונן, מעטה המאפשר להם רק להחצין ופחות לקבל, כמו כן בהמשכה הבלתי נמנע של דרך זו נפרצים להם כל הגבולות, גם גבול וירטואלי כבר אינו בר תוקף. זהו המרשם הבטוח לקיום מערכת חיים תחת מעטה מלאכותי הגורם לאדם להיות בלתי כנה עם זולתו. להיות נחמד כשהוא כלל אינו כזה, לעשות דברים עמם הוא כלל אינו שלם ולחיות סגנון חיים המעיק עליו כנטל כבד משקל המביא אותו לא אחת לידי תסכולים וחשבונות נפש לא יעילים.

כי כשהכול הוא רק בגדר חיי תחפושת, הרי שהחיים הם רק במה ועל במה שאינה יציבה ניתן גם חלילה גם להחליק . . .

כשמציבים יסודות איתנים ומלמדים את צעירי הצאן גבולות של מותר ואסור, עשייה מתוך דרך ארץ וכן מהו ערכו של כבוד הזולת ובעיקר, כבד כדי שתתכבד. הרי אז הוא רוכש לעצמו ערכי אמת ובכל פעם כשתגובתו אל הזולת לא תהיה כנה, הוא לא יחוש נוח בכך, או אז הנכם יכולים לסמן ניצחון בדרכו של ילדכם אל חיי בגרות ללא תחפושת.