בית חב"ד נתניה

רח’ נורדאו 16 קריית נורדאו

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

סוד האחדות

כולם מדברים על "אחדות", כולם רוצים "אחדות" , כולם מתפללים שתהיה "אחדות" - בעם ישראל, אהבה שבין אדם לזולתו, התחשבות בשני והבנה והשתתפות בצער. זה האידיאל, אתה שומע זאת ממושבניק מזוקן ומנהג האוטובוס, מפקידי הבנק ועד עקרות הבית. כולם, קטון כגדול, צועקים ומשוועים לאחדות - אך זו ממאנת לבא. רבים הם השואלים למה? איך אפשר להביא אחדות לעם ישראל?!

בהביטנו על ההיסטוריה של העם היהודי, כפי שזו מוצאת את מקומה בתנ"ך – בפרשתינו – אנו צועדים בעקבות בני ישראל בדרכם במדבר, בנסיעותיהם וחניותיהם, עד בואם אל הר-סיני – ההר בו התגלה אליהם הקב"ה ונתן להם את התורה, כשהם שומעים מפיו את עשרת הדברות!

דווקא למרגלות ההר

וכך מתארת התורה את החניה הזו שלמרגלות ההר: "ויחן שם ישראל נגד ההר". לשון זו עוררה את תשומת לב חכמינו זכרונם-לברכה, בכך שנאמר בלשון יחיד – "ויחן" – ולא "ויחנו" בלשון רבים (בשעה שמדובר על רבים — בני-ישראל), ומכאן למדו במדרש; "בכל מקום הוא אומר 'ויסעו' 'ויחנו' – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. אבל כאן הושוו לב אחד – "כאיש אחד בלב אחד" ,(רש"י), כלומר, כאשר בני-ישראל מגיעים להר-סיני הם חונים למרגלותיו ללא מחלוקת, ללא פילוגים וויכוחים – "כאיש אחד בלב אחד", לעומת שאר המסעות והחניות שהיו עד עתה במחלוקת. וממשיך המדרש ואומר; כאשר ראה הקב"ה שבני-ישראל נמצאים במצב כזה – של אחדות – אמר : "הרי זו שעה שאני נותן תורה לבני".

אנו קוראים את הפרשה מדי שנה בשנה והתמיהה חוזרת על עצמה. מה הביא את העם לאחדות כה גדולה דווקא שם, כאשר הגיעו להר-סיני, ומה בשאר החניות, להיכן נעלמה מהן האחדות היהודית?!

בהומור היהודי ישנו סיפור על גבאי בית-כנסת ושמשו שהיו רבים ביניהם תדיר ומידי שנה בערב יום-הכיפורים היו מבקשים מחילה איש מרעהו, ויהי היום, והגבאי החליט "לעשות סוף" למריבות ופנה בהמצאה גאונית אל השמש: ראה, כל השנה אנו רבים ובערב יום הכיפורים אנו מתפייסים, האם אינך חושב שאנו משטים בעצמינו? הרי כל מריבותינו הם מאחר ודעותי שונות מדעותיך וכל אחד מאתנו עומד על שלו. הבה ונחליט מראש, שכדי למנוע מחלוקות בעתיד, בכל פעם שאני אומר כך ואתה תאמר אחרת, יעשה הדבר כדעתי. ו"חסל סדר מריבות"…

איך מגיעים לאחדות

"פתרון" חכם כשל אותו גבאי אינו פותח פתח לאחדות, שכן, בכדי להגיע לאחדות אמיתית יש למצוא את "שביל הזהב" בין שני הדעות הנוגדות כך ששום צד לא ירגיש מקופח. ב"שביל" זה – דעה זו הצומחת מבין החולקים – ימצא כל אחד את דעתו ושיטתו, ונוסחת הפשרה תהיה מקובלת על שני הצדדים, תקשר ותגשר ביניהם, וימצאו מאוחדים.
הכל טוב ויפה, אך מציאת דרך שלישית שכזו היא המצאה נפלאה שאינה נמצאת כל יום. אולם ישנה דרך אחרת לאחדות גם ללא שיטה "מסובכת" זו.

הדרך לכך היא פשוטה: דעות שונות וחילוקי דברים נובעים בעיקר ממחשבתו של האדם על עצמו וסביבתו ללא יכולת מחשבה והתבוננות רחבה. הוא אינו מבין את דעתו של הזולת ומכך נובעות מחלוקות תבל. אולם, אם נצייר לעצמינו מצב בו יעבדו אנשים רבים למטרה אחת מסויימת, הרי שלא המעשה הפרטי וכיוון מחשבה זה או אחר הם שיקבעו, וממילא לא יהיה בלבנו על חבר הצועד שלא באותה הדרך, שכן כולנו נגיע לאותה מטרה.

זהו סוד האחדות שנתגלה למרגלות הר-סיני, בשעה שעמד העם לקבל את התורה, היא דרך חייו למהיום והלאה. זו היתה המטרה, ולפיכך גם לא היה משנה מהי דעתו של השני ובאיזו דרך יעבוד הוא את הבורא, שהרי המטרה – אחת היא.

וכבר אמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". לכל אחד דעה משלו, חשיבה משלו, תכונות משלו, וכדומה. נתונים אלו הם המביאים מחלוקת לעולם ורק כאשר נבין שהעובדה שלשני יש דעה משלו וצורת התנהגות שונה משלו, היא חלק ממטרת הבריאה כולה, ממטרת עם ישראל וקיום התורה והמצוות, כל אחד לפי תכונתו והבנתו, אזי מציאותו של השני ודעתו אינה מפריעה כלל וכלל.

רק הודות להתרוממות העם ומבטו זה, זכה שאמר הקב"ה , "הרי זו שעה שאני נותן תורה לבני ישראל" – כן תהיה לנו, בגאולה האמיתית והשלמה.

מערכת האתר

השאירו תגובה