הלם וזעזוע אחזו בסוף השבוע שעבר בחסידי חב"ד בכל מקום שהם, ובחברי קהילת חב"ד בנתניה בפרט, עם קבלת הידיעה המרה על פטירתו של הרב אברהם-מאיר-נתנאל דרייפוס ע"ה, מראשוני וחשובי השלוחים של הרבי מליובאוויטש בנתניה.
בהלווייתו שהתקיימה בערב שבת-קודש פרשת כי-תצא השתתפו חסידי חב"ד מנתניה וממקומות נוספים, וכן רבים-רבים מתושבי העיר שהיו קשורים אל השליח הנמרץ בצורה זו או אחרת. מסע ההלוויה היה רווי רגשות כאב עזים שהתפרצו והשתחררו כמו מסה אדירה של לבה רותחת מלבותיהם של מאות המשתתפים. אנשים מבוגרים, המוכרים לכולנו כבעלי נפש איתנה ואופי חזק, פסעו מהורהרים אחר מיטתו עד שלא הצליחו להתאפק ומיררו בבכי כמו ילדים קטנים. "אין לך מושג איך הוא שינה את כל חיי", "הוא היה בשבילי ממש כמו אבא" – משפטים אלה ודומיהם חזרו ונשמעו מעשרות פיות בשעות ההלוויה. אחד המלווים, אדם שנראה בשנות השישים לחייו, סיפר לאחר מכן: "הפעם האחרונה שבכיתי כך היתה לפני 23 שנה, בהלווייתו של אבי".
מה היה סודו של הרב דרייפוס, שכל-כך הרבה אנשים בנתניה הרגישו שהם קשורים אליו בקשר אישי עמוק? מה ההסבר לתופעה המדהימה, שבהלווייתו בכו לא רק בניו הביולוגיים אלא עוד עשרות אנשים שהרגישו שאיבדו אבא?
"חיוך מעודד מהרב דרייפוס"
הרב נתנאל דרייפוס ע"ה היה בנו של הפרופסור טודרוס דרייפוס ע"ה, שבמשך שנים רבות כיהן כמנהל ביה"ס התיכון הדתי 'מיימוניד' בפאריס. כשהבן נתנאל היה בגיל 16, המשפחה עברה לארץ-ישראל והתיישבה בירושלים. המפנה שלו לעבר חב"ד אירע בהשגחה פרטית, כאשר נכנס לבית-מדרש בסמוך למקום מגוריו בשכונת קטמון ואחד הבחורים ששמע את שאלותיו המעמיקות בענייני אמונה והשקפה המליץ לו לעבור לחב"ד.
לאחר שלמד תקופה מסוימת בישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד, עבר ללמוד במשך כשנתיים בישיבה המרכזית אשר בחצר הרבי מליובאוויטש. באותן שנים הלך והתרבה מספרם של הצעירים מצרפת שנסעו אל הרבי, וכך גם מספר המכתבים שהם כתבו לרבי. הסדר היה אז שה'פתקים' שהרבי השיב להם נכתבו בלשון-הקודש, כך שהיה צורך במישהו שיתרגם עבורם לצרפתית את תשובת הרבי. כך אירע שהבחור נתנאל דרייפוס היה באותה תקופה הכתובת הראשית לתרגום התשובות של הרבי לצרפתית…
כשנתיים לאחר נשואיו קיבל הרב דרייפוס את הסכמתו וברכתו של הרבי לצאת לשליחות בנתניה. דלה היריעה מכדי להקיף את כל ענפי פעילותו של הרב דרייפוס בבית-חב"ד בנתניה במשך 34 שנות שליחותו בעיר. מיד כשהגיע לעיר עם רעייתו הרבנית, תבלח"ט, בשנת תשל"ז, היה הראשון שהצטרף לעבודת השליחות של הרה"ח הרב מנחם וולפא שכבר פעל בעיר שנים אחדות, ויחדיו פעלו במלוא התנופה לקרב נפשות ליהדות ולחסידות. בשלב מאוחר יותר נפתחו בעיר גני-ילדים חב"דיים, ושני השלוחים כיתתו את רגליהם מבית לבית כדי לרשום לגני-הילדים ילדים מבתים שאינם שומרי מצוות. בדיעבד התברר שבכמה מקרים, הילדים שהרב דרייפוס רשם לגן חב"ד חוללו מהפכה רוחנית של ממש בבתיהם וכך התקרבו כמה וכמה משפחות לדרך היהדות.
בשנים הבאות הלכה עבודת השליחות והסתעפה, הן בכיוון של פעילות כמו הכשרת מטבחים וכדומה, והן בשטח הישיר של קירוב יהודים, כמו שיעורי תורה לצעירים שהתקרבו על-ידם ליהדות וברבות השנים הקימו משפחות חרדיות לתפארת.
לפני קצת יותר מ-15 שנה, עם הקמתה של שכונת חב"ד בקריית-נורדאו אשר בדרום העיר, עברו חלק מחסידי חב"ד ובראשם השליח הרב וולפא שליט"א להתגורר בשכונה החדשה, כאשר הרב דרייפוס נשאר במרכז העיר וממשיך לנהל שם את הפעילות להפצת היהדות, דרך בית-הכנסת חב"ד ברחוב סמילנסקי שהוא מכהן כרבו. בתקופה זו הפך המקום להיות אבן-שואבת עבור יהודים רבים שנמשכו לשיעוריו ולהתוועדויותיו של הרב דרייפוס. "אני אוהב לבוא להתפלל אצלכם בחב"ד רק כדי להיות שעות אחדות במחיצתו של הרב דרייפוס", אמר פעם יהודי שלא הפסיק להתלהב מהחב"דניק התוסס שמקרין "הרבה שמחת חיים", כלשונו. "הייתי מגיע להתפלל שחרית בימות החול במניין של חב"ד בסמילנסקי", סיפר השבוע צעיר אחר, "רק בשביל לזכות לקבל חיוך מעודד מהרב דרייפוס…"
שלושה שמות שמשקפים חסד
פן חשוב ומרכזי בפעילותו הענפה היה בתחום החסד. שלושת שמותיו של הרב – אברהם-מאיר-נתנאל – משקפים את מידת החסד שהיתה טבועה בו.
אברהם – כאברהם אבינו שפתח באוהלו פתחים לאורחים מכל הכיוונים, פתח הרב דרייפוס את ביתו לרווחה. לביתו נכנסו טיפוסים שונים, שאף אדם לא היה מהין להכניסם לביתו. הרב דרייפוס היה מסוגל לחבק בחום קבצן שהתגלגל איכשהו לביתו, להאכיל אותו ארוחה דשנה וגם לתת לו מתת-יד נאה.
מאיר – כשמו כן הוא. תמיד האיר פניו לזולת, ועיניו האירו כשני יהלומים מאירים ומבהיקים. עצם המבט המאיר שלו כבר עשה לך טוב על הלב.
נתנאל – אדם שעסוק תמיד בנתינה (וגם לעמותת החסד שהקים קרא 'נתינה'), ובאופן של 'נתן א-ל' (ידוע ששם א-ל מורה על מידת החסד).
טוב-לבו היה במידה בלתי מצויה. לא פעם ולא פעמיים נאלץ לשלם בעצמו סכומי כסף נכבדים שעליהם חתם בתור ערב לטובת אנשים מקרב הקהילה ומחוצה לה. רק לאחרונה סיפר אחד מבעלי הגמ"חים בנתניה שמישהו ממרכז העיר פנה אליו בבקשת הלוואה, והיה לו ספק גדול אם האיש מסוגל לפרוע אותה. כשהפונה הציע את הרב דרייפוס בתור ערב, אמר לו בעל הגמ"ח בכנות: 'דע לך שייתכן מאוד שהאיש לא יפרע את החוב'. הרב דרייפוס לא נבהל והשיב בשלוות-נפש: 'תלווה לו את הסכום המבוקש, ואני ערב להחזרת החוב עד הפרוטה האחרונה'. וכך היה…
ככל שפעילות החסד שלו הלכה והתרחבה, הבין הרב דרייפוס שאין מנוס מלמסד את הפעילות הזו. כך הוקמה 'עמותת נתינה' שבראשותה עמד ואותה ניהל, יחד עם העסקן הנמרץ ר' דוד מאסאס, שיבלח"ט. ותקצר היריעה מלפרט את מעשי החסד הרבים של העמותה בשנים האחרונות, ללא הבדלה והבחנה מבחינת קהל-היעד הפונה לקבלת סיוע ותמיכה.
הרב דרייפוס ע"ה היה גם יועץ נפלא. אנשים עם בעיות שונות נכנסו למשרדו, והרגישו שלפניו הם מסוגלים לפתוח את כל סגור לבם ולספר על כל מה שמציק להם. ומעולם לא סירב לאנשים שביקשו להתייעץ איתו. "הייתי נפתח אצלו יותר מאשר בכל מקום אחר", אומר השבוע אחד מהם, "כי הרגשתי שהוא כמו רופא לנפש, אדם שיודע לאבחן בעיות בצורה מדויקת וגם לפתור אותן. הוא רק הסתכל עליך לרגע וכבר גילה מה מפריע לך".
כאשר נתקל באנשים שסבלו מבעיות קשות בחייהם האישיים וכבר זמן רב לא העלו חיוך על שפתותיהם, החליט שהמשימה הראשונה שלו איתם היא להחזיר להם את שמחת-החיים. הוא היה מסוגל לשבת ולשוחח שעתיים עם אדם כזה, סתם כך על דא ועל הא, עד שהאיש העלה חיוך על שפתיו. אלמנה מרת-נפש סיפרה השבוע: "כשהייתי רואה את הרב הולך בקצה הרחוב, הייתי מזדרזת להתקדם לעברו כדי לפגוש אותו ולשמוע כמה משפטים מחזקים שיאירו לי את היום וייתנו לי את הכוחות להמשיך לשרוד".
קהילת חב"ד בנתניה איבדה את אחד מבחירי בניה-בוניה. רבים מבני הקהילה עדיין מתקשים לעכל את האסון שאירע ואינם יודעים כיצד יכלכלו את צעדיהם בעקבות השבר הגדול אשר הושברו. וגדולה התפילה שהקהילה תתחזק ותמצא בעז"ה את הדרך להתגבר על הטרגדיה ולחדש ולהרחיב את הפעילות במרכז העיר. הרב דרייפוס ע"ה הניח אחריו משפחה חסידית מפוארת, כאשר בניו וחתניו ממשיכים ללכת בדרכו. המקום ינחם את המשפחה האבלה, ובנחמת ציון וירושלים ינוחמו בגאולה האמיתית והשלימה.
