על רקע השמש הגולשת לאיטה אל תוך הים, אנחנו עולים אל האוטובוס בנקודת האיסוף שנקבעה מראש בלב השכונה. במהלך הנסיעה אני סוקר את מגוון האנשים העושים את דרכם עמנו, אנשים שהדבר המרכזי שקושר ביניהם זו האהבה וההערצה לרבי ולחב"ד.
כשלעצמי אני תוהה האם כולם ימצאו את מקומם באירוע, ועד כמה הערב יצליח לגעת ולהשפיע על סגנונות כה רבים. את התשובה אדע בעוד זמן לא רב.
בכניסה אני פוגש בחבריי השלוחים, מלווים במקורבים וידידים. כמה מן האנשים שהגיעו איתנו מופתעים להיתקל במכרים וחברים, שהגיעו אף הם באמצעות השליח איתו הם עומדים בקשר. מידי כמה רגעים פוגשים עוד מישהו מוכר, מתנשקים, עוצרים בדוכן היינות לומר 'לחיים', והאווירה היא של משפחה אחת גדולה ומלוכדת.
לאורך הערב אני לא יכול להתאפק מלהביט בשורת האנשים הארוכה שלנו שתופסת את מקומה באולם, מנסה לקרוא על פניהם את התחושות שעוברות עליהם. ככל שהשעון נע קדימה, המסקנה ברורה וחד משמעית. הערב מצליח 'לתפוס' את כולם ולגעת בליבותיהם.
גם ערן היושב לצידי, ידיד ותומך קרוב, המוכר לי כאיש מחושב וקריר, לא עוצר את התלהבותו. "הייתי בלא מעט אירועים גדולים עד היום", הוא לוחש לי בקול נרגש, "אך עוצמה כזאת ותחושת התעלות כמו שאני חש כאן הערב, עוד לא פגשתי מעודי".
ההשפעה של הערב על המשתתפים תלך ותתבהר ככל שיחלוף הזמן. למחרת האירוע, בבוקר יום שישי, אני מקבל את ההודעה הבאה מאחד האנשים שדחפתי אותו להגיע לערב, למרות עיסוקיו הרבים: "בוקר טוב. רציתי להודות לך על שבזכותך היה לי אתמול אחד הערבים הטובים והמהנים. זו הייתה חוויה אדירה שלא חוויתי כמותה. תודה תודה לך".
הערב שהיה עשוי בקפידה, עשיר בתוכן וברגש, ובעיקר הצליח לקרב את דמותו של הרבי לליבות המשתתפים, הרים את כולם טפח אחד, לפחות, מהמקום בו עמדו. בקצה אחד נמצא ירון, אחד הידידים הקרובים, ששיתף אותי במסקנה שלו ושל רעייתו מהערב, והיא להכניס את בנם בשנה הבאה לגן חב"ד, כדי שיספוג את העוצמות ורוח השליחות של חב"ד.
בקצה השני עומד ארנון, שלדבריו הערב החזיר אותו שנים לאחור, אל הימים בהם היו מתנגנים בבית הוריו ניגונים יהודייים-חסידיים. הזמן והסביבה סחפו אותו למחוזות אחרים, אך מאז ליל חמישי האחרון, כך הוא מספר לי, הוא חוזר אל המוזיקה היהודית שמתנגנת מאז ברכבו, במקום לרעות בשדות זרים.
השעה אחת אחרי חצות. האוטובוס עושה סיבוב בתוך השכונה, והאנשים נפרדים לשלום בדרכם הביתה. רעייתי ואני יורדים אחרונים. האוטובוס סיים את המסלול, אך עבורנו ועבור האנשים שלנו, במובנים רבים המסע רק מתחיל.
תמונת הנושא: עיתון ידיעות אחרונות.
