בית חב"ד נתניה

רח’ נורדאו 16 קריית נורדאו

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

איך משחררים אשמה?

חוויה של רגשות אשמה מוכרת לרבים מאתנו. התחושה הפנימית שאני לא בסדר, עלולה להחליש. פעמים רבות רגשות אשמה נובעים מדימוי עצמי נמוך או חוסר בטחון סביב ענין מסוים, או גם מחשיפה מרובה לביקורתיות ולמסרים חוזרים של אשמה. האם אפשר לשחרר מאיתנו את רגשות האשמה? בואו ננסה יחד.

חוויה של רגשות אשמה מוכרת לרבים מאתנו. התחושה הפנימית שאני לא בסדר, עלולה להחליש. פעמים רבות רגשות אשמה נובעים מדימוי עצמי נמוך או חוסר בטחון סביב ענין מסוים, או גם מחשיפה מרובה לביקורתיות ולמסרים חוזרים של אשמה. האם אפשר לשחרר מאיתנו את רגשות האשמה? בואו ננסה יחד.

■ ■ ■ 

יש אנשים שבאופן תדיר מסתובבים עם רגשות אשמה כלשהם. עם תחושה כללית שאני לא טוב, לא בסדר, לא מספיק טוב, לא עושה מספיק, או פחות טוב מ… ובקיצור, אני- אשם. התחושות הקשות הללו, מעייפות את הנפש, מתישות אותנו מבפנים ואף גבירות מחשבות שלילית שהמציאות, ואני בתוכה, הם אינם טובים. שהמציאות היא קשה וחסרת סיכוי.

לא פעם רגשות אשמה מתעוררים ביחס למציאות חסרה/קשה. כאשר למשל אישה לא מצליחה להרות, או אדם לא מצליח להתקבל לעבודה, כשמישהו לא מוצא בת זוג, או כשמישהי לא מסתדרת בחברה, ועוד. במצבים אלו, יכולים לצוף בנו רגשות האשמה “זה בטח כי אני לא מספיק טוב/ה…”,ואו אז- נוצר בתוכנו קושי כפול. גם הקושי שבמציאות עצמה, וגם הקושי של רגשת האשמה העצמיים, שמייסרים אותנו ומחלישים.

מעבר לכך, יש אנשים שבאופן לא מודע משתמשים ברגש האשמה כאשליה של לקיחת אחריות. אישה שמרגישה למשל אשמה על כך שהיא עצבנית לעיתים קרובות, אומרת לבעלה: “זה באשמתי, אני אישה עצבנית…”. לעיתים באמירה זו היא פותרת את עצמה מלקיחת אחריות, מלנסות ללמוד ולבדוק כיצד היא יכולה לנסות ללמוד, ולשנות. כך גם במקרים אחרים כאשר האיש למשל אומר: “אני לא מצליח למצוא זמן לילדים, זה באשמתי שאין להם זמן איכות עם אבא”. יש פעמים שדרך אמירות אלו אנו חשים פטורים מלנסות בתכלס, לחפש דרך חדשה.

ברוב הפעמים האשמה נותנת לנו הרגשה רעה ומחלישה אותנו. היא מנסה למצוא את “המקור” לבעיה, אך משאירה אותנו מרוקנים מכוחות.

ההבדל בין אחריות – לאשמה:

אחריות הינה תכונה חשובה ומשמעותית. היכולת לקחת אחריות פותחת את הדלת לשיפור, לחיפוש, לתהייה, ולשינוי אמיתי. עם זאת, רגשות אשמה הינם ההפך מלקיחת אחריות. כלומר, בדרך כלל, אדם שחש אשמה באופן תדיר, יתקשה לקחת אחריות. האשמה מחלישה. מפחיתה את האמון הפנימי ביכולת לשנות ולגלות את הטוב שבנו.

מעבר לכך, כאשר האשמה מופנית כלפי אנשים אחרים, כלפי הבעל, המנהל, הילדים, ההורים או השכנים, הכוחות והאנרגיות שלנו לא פעם מופנים כלפי האשמות הללו, ובכך שוב מחלישים ומקשים עלינו למצוא את הדרך לחולל שינוי ולגדול גם מזה.

עם זאת חשוב להדגיש- לא פעם כחלק מתהליך של שינוי, מתעוררים בתוכנו גם רגשות של אשמה. וזה בסדר גמור. זה לגיטימי, טבעי. זה מאפשר לנו להרגיש, לכאוב, להתחבר- ולשחרר. גם האשמה עצמית, שהיא במינון סביר והגיוני, היא טבעית, נורמלית, ואף יכולה לעורר אותנו ללקיחת אחריות ולחיפוש הדרך לשינוי. לגילוי כוחות חדשים וחזקים יותר.

העיקר הוא להיות קשובים לעצמנו ולהרגיש מתי האשמה היא חלק טבעי ובריא מתהליך הצמיחה שלנו, ומתי היא הופכת להיות רגש עיקרי (ומעיק) המפעיל אותנו ותוקע אותנו במקום. מתי האשמה הופכת להיות עבורנו לסוג של הגנה או אפילו תרוץ, ומתי היא חלק נורמלי בחיפוש הדרכים לגדול.

במילה אשמה טמונה המילה – משא. כל אדם שמתמודד עם הקושי שבאשמה המרובה, וודאי יכול לחוש כי רגש האשמה הוא כמו משא כבד. משא שיש בו כעס או מרמור, אכזבה וכאב, שמכבידים ומעיקים על כל פסיעה ופסיעה. ובעיקר מערערים בנו את הבטחון בכך שאנחנו טובים ונפלאים, ובע”ה מכל ניסיון אפשר לגדול ולצמוח.

איך משחררים אשמה?

כמעט כמו בכל תהליך של שינוי, השלב הראשון הוא ההכרה והמודעות בכך. כשאנו מזהים את רגשות האשמה שבתוכנו, אנו מאפשרים לעצמנו להתחיל בתהליך של שינוי.

אשמה היא רגש נוקשה. האשמה מעוררת כעס, התנגדות, ביקורתיות ותחושות קשות נוספת. בכדי לשחרר ולהתמודד עמה, כדאי להתאמץ ולהתבונן על עצמנו מתוך עין טובה. אף אדם לא טועה בכוונה. כולנו רוצים לפעול בצורה הטובה ביותר, אך כולנו, כבני אדם, לעיתים טועים. עבודה על קבלה עצמית וסלחנות, יכולה לשחרר מאתנו משא כבד של אשמה.

בתקופת בית המקדש, היו אנשים מקריבים קורבן אשם. ומה ההבדל בין קורבן אשם לרגשות אשמה? קרבן אשם, פרושו כשאדם חוטא ומקריב קרבן- ומתכפר לו. כעת הוא חוזר להיות נקי, שלם וטוב. רגשות אשמה לעומת זאת מבטאים תחושה פנימית ‘שאני לא בסדר’. הם מכבידים ואינם פותחים את האפשרות לתיקון ושחרור. הם כובלים אותנו בתוך הרגש השלילי.

מתוך כך, ההבנה כי יש מקום לתיקון, משחררת. לאחר התיקון או הבעת הרצון לשינוי, אנו שבים להיות שלמים וטובים. אין מקום יותר להתייסר. כאשר אנו מנתבים את רגשות האשמה למקום של לקיחת אחריות אישית, של חיפוש ואמונה מחדש בטוב, אנו יכולים לאפשר לעצמנו להשתחרר מהם ולגדול. כעת יש רק מבט קדימה. מבט של שמחה, צמיחה, והרבה עין טובה ואהבה פנימית.

ונקודה אחרונה לסיום, חשוב להזכיר לעצמנו- שהכל משמיים. כך גם הטעויות שלנו. השינויים הגדולים נעשים לא פעם דווקא אחרי טעויות. הצמיחה הגדולה של אדם מגיעה פעמים רבות אחרי שגיאה. טעויות ושגיאות הן חלק מהחיים. הן חלק ממסע חיינו. “שבע ייפול צדיק וקם”. זה מהות היותנו בני אדם. נופלים וקמים. ולכן כדאי לחזק עצמנו בחמלה עצמית, פחות כעס, ויותר הבנה- כי כך היא דרכו של אדם. ליפול לקום, לטעות ולגדול. שוב ושוב. בדרך אנו אנו מגדלים בכל פעם מחדש את עוצמות הטוב, האור החכמה והיופי הטמונים בנו.

האשמה מסייעת לנו בדבר אחד, היא עוזרת לנו לחפש מחדש את הטוב. האשמה באה רק בכדי לעורר אותנו לא לוותר על גילוי הטוב הגדול שטמון בתוכנו. אז יש מקום לאשמה, כשהיא באה במינונים שעוזרים לנו להתקדם. לגדול. ולגלות בתוכנו אהבה, שמחה וכוחות חדשים וטובים יותר.

המון הצלחה, ברכה ושמחה תמיד.

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה.  "אוצרות פנימיים" – מודעות עצמית יהודית.

מערכת האתר

השאירו תגובה