חינוך

במרוץ החיים יש ואנו נתקלים בבשורות, לעיתים טובות ולעיתים שאינן טובות. * איך להתייחס אליהן? הכל עניין של מידתיות

יש המוסיפים כהנה וכהנה על כל אירוע שהיה ויותר מכך על זה שכלל לא היה, אוי כמה גדלה מבוכתם אשר מציאות החיים שלהם נפגשת במציאות האמיתית

זה לא שעל האדם חלה החובה להתהלך עם מסנן צמוד אל פיו ולהעביר בעדו כל אמירה שלו, אולם לחלוטין חשוב מאוד שכל אמירה תהיה תוצר של חשיבה מקדימה. חשיבה על הדרך בה תתקבלנה אמירותיו תוך שקלול מלא של רגישויות הזולת.

אין בני זוג שלא רבים לעיתים. השאלה היא איך (וכמה..) אנחנו רבים. כיצד נראית המריבה, ואיך היא מסתיימת. ובכל זאת, דווקא מכיוון שמריבות הן דבר נפוץ כל כך, הנה כמה עקרונות ומחשבות על מריבות, תקשורת, ושינוי.

כשבאים לחנך, ראשית יש לשדר אמפטיה, אני אתך ! לרגע אחד חלילה לא נגדך. יש לי רצון כן לסייע לך, לתמוך ולכוון

כשבן זוג מחצין חשדות באופן מתמיד, כל עשייה של השני נראית בעיניו כחלק מעצמאות בלתי מבורכת, הדבר משמש כקרקע פורייה לבנייתן של חומות ההולכות וגבוהות עד לרגעים בלתי נעימים לחלוטין.

הורים רבים מנחיתים הוראות על ילדיהם ואינם טורחים לשתף אותם במניעים, מה שיוצר תסכולים לא מעטים, הילד חש תלוש מהמציאות

"בשעה טובה נולד לנו בן" או: "סבא הלך לעולמו הבוקר"… דברים שאך אתמול נאמרו במלל נכתבים היום בלחיצת מקש קצרה, זרה ומנוכרת