מעשה שהיה

בימים הבאים הִרבו ברוך ורעייתו לשמוע בסביבתם את המילה 'קללה'. קרובים ומכרים טענו באוזניהם כי קללה נוראה רובצת עליהם

מתפללי בית-הכנסת הגדול במוסקווה הכירו איש את רעהו. בכל פעם שהופיעו בבית-הכנסת 'פנים חדשות' היו המתפללים נדרכים ונוקטים משנה-זהירות. כל אורח נחשד מיד שהוא מרגל-חרש

כשהגענו לנמל-התעופה בברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. "זו בוודאי אצבע אלוקים", אמרה רעייתי והוסיפה, "אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, עלינו להקפיא את תכניותינו ולצאת לשם מיד". עלינו אפוא לטיסה הראשונה למיורקה.

"התדע מי היה אותו אדון עשיר?" פנה אליו הצדיק במבט חודר. חיוורון כיסה את פניו. הוא הודה מיד כי הוא זוכר היטב את פרטי המקרה

הוא התאמץ בכל כוחו להמשיך בעבודה, כדי שלא לקבל עוד הצלפות, אולם לפתע, ללא שום סיבה, הנחית הקצין על גבו מכה קשה.

בשלב זה התרוצץ הכומר לאורכו ולרוחבו של החדר הלוך ושוב, בחוסר מנוחה, עד שלבסוף גילה את הסיבה לסערת הרגשות שלו. הוא פנה לאבי בפתאומיות והתוודה בפניו: "ר’ שוחט, הנדבן בסיפור הוא אחד מאבות-אבותיי" • יהודי לעולם אינו מתנתק לחלוטין • סיפור מדהים.

פקעה סבלנותה של האשה. היא נטלה את המטבעות משולחנו של הרבי, שלשלה אותם לכיסה ואמרה לבעלה: "בוא נחזור הביתה.. אלוקים כבר יעזור לנו!"