רח’ נורדאו 16 קריית נורדאו
תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון
דממת-מוות שוררת בבית-הכנסת הגדול. מדי פעם נשמע בכי חרישי. המחזה מזעזע: על הרצפה יושבת כל הקהילה ובני-משפחותיהם, וחרדה מרחפת באוויר
בעודי יורד במדרגות וספר-התורה בידי, חשתי לפתע שאיני יכול לראות דבר. ככל שניסיתי להתקדם הבנתי כי מאור עיניי פשוט נלקח ממני…
במהלך שהייתנו הארוכה בבונקר במעבה האדמה, התגלעו בינינו לא-אחת ויכוחים בענייני אמונה. הוא היה נחרץ בדעותיו הכפרניות
ר' שמואל קידש בברכת 'שהכול', ולאחר מכן טעם כל אחד ואחד מהמים המתוקים
מאוחר מאוד בלילה שם לב ר' מנדל כי ברנש מסוים, ששכב על דרגש עליון, מביט בו במבט נוקב …
"לאחר שהוכחת כי השבת יקרה לך ואינך מוכן לוותר עליה בשום אופן, תאיר לך ההצלחה פנים. לך לדרכך וקבל את העסק הראשון שיזדמן לך, וה' יהיה בעזרך"…
"באם לא אפגוש תוך שבועיים פנים יהודיות, אלך אל כומר העיירה ואמיר את דתי"…
כשהתקרבו, הבחינו באור חלוש הבוקע מחלון בית המדרש, שם מצאו את ישרוליק יושב ולומד בקולו המתוק והערב, מבלי שיחוש כלל מה קורה סביבו, כשהנר הקטן עדיין דולק.
…לאחר שהרבי חזר על בקשתו שוב פתחה הבת את פיה ואמרה: "כן"! … • לא קשה לתאר את ההתרגשות והשמחה, ובפרט כאשר בעקבות המלה הראשונה מפי הבת החלו לזרום עוד ועוד מילים… ההורים חבקו ונשקו, בכו וצחקו ביחד… • בזכות הדלקת נרות שבת
רעד חלף בגוו של הכומר ושיניו החלו נוקשות. פניו החליפו גוונים חליפות • הוא ניסה לומר משהו, אך קולו לא נשמע לו • "המלים שאמרת היו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. אלה לא מלים יהודיות?" שאל השר • עתה החל הכומר לרעוד ממש
